האומץ לחוות טיהור

בין אם נכיר בכך או לא, כולנו צריכים מדי פעם לטהר את המערכת הפנימית שלנו. כשיש פח אשפה מלא אנחנו לא מתעלמים ממנו ואם נתעלם הפח יעלה על גדותיו והאשפה תתחיל ליפול על הרצפה של הבית.אותו הדבר עם הפסיכולוגיה שלנו. אם אנחנו לא מיישמים אקט של ניקוי על עצמנו המערכת המנטלית והרגשית והפסיולוגית יתחילו להזדהם. אנשים לא רוצים לעשות טיהור מאחר שבטיהור אין לאן לברוח. כולם אוהבים לברוח.אנחנו בורחים לטלוויזיה, לגלילה ברשתות, אנחנו בורחים לסקס, דייטים, אוכל, סיגריות, וויד, לפעמים לסמים קשים. כל אלה מעלים את הדופאמין של המוח ומעכבים ניקוי פנימי יסודי והכרחי.ומה קורה כשאנחנו בורחים? אנחנו צוברים הרבה אשפה פנימית. אולי זה לא נראה לעין ואולי אנחנו מצליחים להסתיר את זה דרך הומור או אדישות, אבל המערכת הפנימית מגיעה כך או כך לפיצוץ, בין אם זה דרך מחלה, דלקות או ריבים עם אנשים שאנחנו אוהבים. 

אבל מה קורה כשאין לנו לאן לברוח רגשית ומנטלית? מה קורה כשאין לנו דופאמין או קלוריות להאחז בהם? כל האמת צפה החוצה. כל מה שניסינו להסתיר, הרגשות שלנו, הטראומות, הזיכרונות, ההתנהגות האמיתית ללא חומרים מלאכותיים מאזנים, כל זה מראה את עצמו כמו שהוא. וזאת נקודת התחלה נהדרת כי שם הריפוי האמיתי מתחיל באמת.

כשאין לנו לאן לברוח אנחנו מאלצים את עצמנו להסתכל פנימה. מה שקורה בפנים כך או כך משפיע עלינו ברמת התת מודע, משפיע ומנהל כל מחשבה, כל מילה, כל סיטואציה שאנחנו מושכים אלינו, כל שפע או חוסר שפע, כל מערכת יחסים וכל מחלה. המציאות שנרקמת סביבנו היא מראה לפסיכולוגיה האמיתית שלנו, ולא מה שאנחנו מנסים בכח לשחק מול שאר העולם. אחרי כל תמונה מחוייכת ומאולצת ברשתות החברתיות שמנסה להראות חיים טובים, קיימת פסיכולוגיה וכאבים שלא קיבלו מענה. זו הסיבה שיש מפורסמים רבים, זמרים ושחקנים ששמים קץ לחיים שלהם, זו הסיבה שהרבה אנשים שזוהרים כלפי חוץ חווים אלימות, מריבות וסקנדלים שאחר כך מופיעים בעיתונים ובחדשות. כלפי חוץ הכל נראה בסדר, כולם מחייכים, יש להם כסף, כולם נראים יפה, אבל זאת לא האמת. האמת היא מה שקורה כשהמצלמה מפסיקה לפעול. ואותו הדבר עם כל אחד מאיתנו.

התובנה שאני הטמעתי בחיים שלי היא שכל דבר צריך להגיע באיזון ומינון, ואם אנחנו מאפשרים לעצמנו להתעסק במסיחים בחלק מהזמן, ב 50% הזמן שנותר אנחנו רוצים לוותר עליהם לגמרי. להסתכל פנימה, לראות מה יושב עלינו, אילו אמונות מגבילות עדיין שולטות על הפסיכולוגיה והפעולות שלנו.

וזה אומר במילים אחרות שאנחנו צריכים לעבור תקופות טיהור. לא פעם בשנה, לא ביום כיפור שלא באמת מוביל לכפרה אמיתית אלא רק לנראות של חולצות לבנות וכיפות, ואז כשהיממה נגמרת האלימות ממשיכה כרגיל. כיפור זו דרך חלשה כי היא לא מביאה אותנו לקצה של הטיהור. זה לא לוקח אותנו לקרקעית הרגשית והמנטלית. אנחנו לא מספיקים להגיע לקרקעית כדי לקרצף את הרצפהלא. תהליכי טיהור פנימיים צריכים להיות עקביים וכחלק אינטגרלי מהחיים שלנו. ככה אנחנו מרפאים את עצמנו, מרחיבים את הנשמה כל הזמן ומאפשרים לעצמנו לבצע תיקונים וכפרה בכל יום. את הכפרה הזאת ניתן להרגיש רק כששאר המסיחים לא נמצאים. ריפוי פנימי מגיע מתוך כלים סומטיים כמו פראניאמה, נשימה מעגלית, ביטוי הכאב דרך מילים ובכי, התבוננות פנימית על האמונות שלנו. זה מגיע דרך מסעות שאנחנו עוברים בעולם החלומות שמספרים לנו מי אנחנו באמת ועם מה אנחנו מתמודדים פסיכולוגית, זה מגיע דרך עיבוד של זכרונות תחת מצבי טראנס שבהם אנחנו יכולים להבין את המשמעות האמיתית לכל האירועים שקרו לנו בעבר.

ואחת הפרקטיקות החזקות ביותר שהטמעתי בשנה האחרונה שעושה את כל זה ביחד, זה צום. כשאנחנו מנקים את עצמנו מדופמין ומסיחים אז הריפוי האמיתי מתחיל, לא רק ברמה הפיסיולוגית מבחינת רעלים, דלקות ומזהמים, אלא גם ברמה המנטלית והרגשית. אנחנו יכולים להתבונן על הפסיכולוגיה שלנו, לעבד את המחשבות, כל המקרים והאירועים, להגיע לסליחה פנימית אמיתית לאחרים וגם עבור עצמנו - וזו כפרה. 

אתמול סיימתי תהליך צום עם קבוצה של אנשים מדהימים שהסכימו בפעם הראשונה לחוות את הפרוטוקול העוצמתי הזה. אין שום דבר שמשתווה לצום של אוכל ומסיחים.

אני בעצמי מכור לפרוטוקול הזה כבר שנה ואני עושה אותו כל חודש למשך 72 שעות לפחות. אחרי שחוויתי את האפקטים של הניקוי הפיסי, הרגשי והמנטלי, זה פשוט לא משהו שאני יכול לוותר עליו. צריך אומץ כדי לעבור את זה וצריך גם לדעת איך לעשות את זה נכון ובטוח, מה לקחת בזמן הצום כדי לשמור על מאזן מלחים ואיך לשבור את הצום נכון ובהדרגה.

יש הרבה שמתעלמים מהפעולה של הטיהור, בוחרים בכדורי קסם, סמים, מסיחים שמחזקים את האגו ומעכבים את הכפרה ושחרור הנשמה. אני מבין. טיהור כזה הוא לא נעים בטווח הקצר, אבל לטווח הארוך יש רק מילה עבור זה - פלא. זה מייצר חוסן פנימי, ערך ודימוי עצמי גבוהה וזה בנוסף לכל היתרונות האחרים שאני הסברתי עליהם לפני. זה טיהור בכל הרמות של ההוויה שלנו שלא יגיע משום סם או בריחה או הצדקה פנימית. אנחנו מנקים את הבית שלנו בכל שבוע, ובדומה לכך אנחנו צריכים לנקות את הבית הפנימי שלנו בכל חודש, בנוסף לפרקטיקות היומיומיות. זו הדעה שלי ואני ממליץ לכל אחד ואחת מכן לעשות טיהור כזה.

ההמלצה שלי היא לעשות את זה פעם אחת בחיים כקבוצה. קבוצה מחזקת את המחויבות שלנו ומחלישה את הוותרנות. שלחו לי הודעה לגבי הקבוצה הקרובה שנפתחת ותתחילו ליישם את כלי הטיהור הזה גם בחיים שלכם. אתם לא מוותרים על שום דבר אבל מקבלים בחזרה חלקים פנימיים שהלכו לאיבוד.

האם זה קל? לא. אתם תחוו בחלומות וביומיום את כל המשקעים שעליהם לא רציתם להסתכל.

האם זה הכרחי? כן. הפרספקטיבה שלי היא עד שאנשים לא עושים את זה, הם ממשיכים להיות בובה על חוט של אגו, הצדקות, ווכחנות סבל רגשי ושפיטה. זה ניכר בכל מילה גם אם הם מנסים לקשט את עצמם באידיאולוגיות, מראה חיצוני, מילים יפות ואמונות. כל אלה אף פעם לא הובילו לשום מקום טוב באמת, אבל טיהור פנימי תמיד מוביל אתכם בדיוק לאן שאתם צריכים להסתכל

גנאדי - אלומן

לפעילות, סמינרים וקורסים