פרק 6: טרור מבפנים – המאבק על הביטחון ברחובות
- Gil Geikhman
- 6 days ago
- 3 min read
כשאנחנו מדברים על ביטחון במדינת ישראל, המחשבה הראשונה של רובנו נודדת באופן אוטומטי אל מעבר לגבולות. אנחנו חושבים על צבא, על יחידות מובחרות, על אימונים מפרכים ועל אויב חיצוני מוגדר. אבל המציאות היא שאת האויב מבחוץ רוב האזרחים לא פוגשים לעולם; הם שומעים עליו בחדשות, קוראים עליו ברשתות, אך הוא נשאר מרוחק. לעומת זאת, את האויב מבפנים אנחנו פוגשים בכל יום. אנחנו מרגישים אותו כשאנחנו חוששים ללכת לבד בסמטה חשוכה בלילה, או כשאנחנו מהססים לשלוח את הילדים לרחוב ללא השגחה. הביטחון האישי שלנו התערער, והגיע הזמן לשאול את השאלה הנוקבת: האם כנופיות וקרטלים הם לא בעצם סוג של טרור?
האמצעים שבהם משתמשות משפחות הפשע הם בדיוק אותם האמצעים של ארגוני הטרור: אלימות, איומים, סחיטה וחיסול חשבונות. ההבדל היחיד טמון במניע. בעוד שהאויב מבחוץ פועל מתוך אידיאולוגיה לאומית או דתית, האידיאולוגיה של ארגוני הפשע היא כלכלית – רדיפה אחר ממון וכוח. אך עבור האזרח הקטן שנאלץ לשלם דמי חסות (פרוטקשן) כדי שהעסק שלו לא יישרף, אין שום הבדל. זהו טרור פנימי לכל דבר, והוא דורש טיפול שורש מערכתי.
הכשל המערכתי: משפטיזציה יתר ופגיעה בהרתעה
הסיבה שהתופעה הזו ממשיכה לשגשג היא פשוטה: אין כיום הרתעה ממשית. מערכת המשפט שלנו הפכה לליברלית מדי. המשטרה, שסובלת ממילא ממחסור בכוח אדם ובכלים, מצליחה לעיתים לעצור עבריינים, אך אלו משתחררים במהירות בערבות או נשלחים לתוכניות שיקום מקלות. נוצר דיסוננס עמוק שבו המדינה מנסה להילחם בפשע, אך המערכת המשפטית כובלת את ידיה ומגוננת על זכויות הפושעים על חשבון ביטחון הציבור.
אם אנחנו רוצים לחולל שינוי אמיתי, עלינו לבסס קודם כל דמוקרטיה סמכותנית וריכוזית, כזו שאינה חוששת לקחת את המושכות לידיים ולבצע רפורמה מקיפה במערכת המשפט. לא מדובר באובדן הדמוקרטיה, אלא בבחירה מודעת של העם במנהיגות חזקה שמסוגלת להעביר חוקים במהירות ולנקות את הרחובות, ללא הסחבת המשפטית הרגילה והזכויות הפליליות המוגזמות שניתנות לרוצחים.
מודלים מהעולם: בין אל סלוודור לחוק ריקו
כשמביטים על העולם, אפשר למצוא מודלים יעילים להפליא להתמודדות עם פשיעה מאורגנת:
מודל אל סלוודור: המדינה, שהייתה מהמסוכנות בעולם, הכריזה על מצב חירום ובנתה מגה-כלא. הצבא והמשטרה עצרו עשרות אלפי חברי כנופיות ללא משפטים ארוכים והכניסו אותם לתנאים נוקשים ללא קשר עם העולם החיצון. הרחובות התנקו מייד, והעם תמך במהלכים הללו ברוב מוחץ, כי סוף סוף הוחזר הביטחון האישי.
חוק RICO האמריקאי: חוק המאפשר להגדיר חברות בארגון פשע כאשמה בפני עצמה. אם מוכח קשר לארגון, ניתן לעצור את כל שרשרת הפיקוד והחברים תחת אותה הגדרה, מה שמוטט את המאפיה בארצות הברית.
המודל הכלכלי של ניו זילנד ואיטליה: חניקה כלכלית מוחלטת דרך הלאמת נכסים. המדינה מחרימה את כל הרכוש והכסף של משפחות הפשע ומשתמשת בהם לצרכיה, מה שמנטרל את התמריץ המרכזי לפעילותן.
תוכנית הפעולה לתיקון הביטחון בישראל
בישראל המצב אינו חמור כמו שהיה באל סלוודור, אך הוא מסלים בהתמדה. כדי לפתור את הבעיה מהשורש, עלינו ליישם שילוב חכם של המודלים הללו, המותאם ליכולות הייחודיות שלנו:
הכרזה על הפשע המאורגן כטרור: ברגע שהכנופיות מוגדרות כארגוני טרור, נפתחת הדלת לשימוש בכלים חריגים. המשטרה הרגילה תוכל להתפנות לטיפול בעבירות יומיומיות, בעוד שהטיפול בכרטלים יעבור לידיים מיומנות יותר.
הקמת ענף ייעודי בשב"כ: למשטרה יש מודיעין, אך הוא אינו משתווה ליכולות של שירות הביטחון הכללי. השב"כ יפעיל את מחלקות היומינט (מודיעין אנושי) והסיגינט (מודיעין טכנולוגי ודיגיטלי) כדי למפות במדויק, תוך תקופת הכנה, את כל חברי ארגוני הפשע בארץ – קרוב לעשרת אלפים איש.
מבצע בזק ומעצרים קולקטיביים: לאחר המיפוי, המדינה תיכנס למצב חירום של מספר ימים. כוחות הביטחון יעצרו את כל הפעילים שמופו ויעבירו אותם למשפט קולקטיבי וקצר, ללא זכויות פליליות שיאפשרו להם לחמוק מהדין. הם ייכלאו לטווח ארוך ללא יכולת תקשורת עם החוץ.
הלאמת נכסים מוחלטת: כל רכושם של העבריינים יוחרם. בנוסף, בבתי הכלא יוקמו מפעלים שבהם האסירים יעבדו; העבודה שלהם תממן את שהותם בכלא ואת הפיצויים לקרובי הקורבנות שבהם פגעו, במקום ליפול כנטל על כספי המיסים של האזרח.
שילוב מניעה ושיקום: רק לאחר שנעקור את ראש הנחש וננקה את הרחובות באמצעות היד הקשה, נוכל להפעיל מודלים ליברליים ורכים יותר של הסברה, רווחה ושיקום עבור בני נוער, כדי למנוע צמיחה של תאי פשע חדשים.
בסופו של דבר, המטרה היא לייצר הרתעה בלתי מתפשרת. ברגע שנחזיר את המשילות וננקה את המרחב הציבורי, המדינה תוכל לחזור לנהל חיים חופשיים, משגשגים וליברליים לגמרי – אך מתוך עמדה של ביטחון אמיתי ויציב.
Comments