מלאכים ונחשים

לכל אחד מאיתנו יש נחש בכתףקול שלוקח על עצמו את הקוטב השלילי ומייעץ לנו דרך רוע. לכל אחד מאיתנו יש גם את הקוטב השני, החיובי, אבל הוא הרבה פחות פופולרי, נדרש מאמץ מסוים על מנת להקשיב לו או להסכים איתו ולכן הרבה אנשים בוחרים שלא להקשיב לו בכלל.זאת לא אשמתו של אף אחד חוץ מהאדריכל של המימד שלנו, ששולח את כל המסרים שלו דרך האינטלקט,

אבל זו כן האחריות שלנו לזהות את זה בעצמנו ולפעול. לרוב אנשים מתבלבלים. הקול של הנחש כל כך משכנע, עד לרמה כזו שפסיכולוגית זה מרגיש נורמלית,כאילו זה תמיד היה שם. אנחנו רושמים את זה לעצמנו כאישיות ותכונות.

הנחש הזה מוזכר בסיפור של אדם וחווה, אבל אנחנו חייבים להבין את הסימבוליות והמשמעות של הסיפור ולא מילולית. לפני שהגענו לרובד התלת מימדי הזה אנחנו כבר היינו, אבל בתצורות אחרות, 

ידענו רק את הקוטב החיובי. היינו בהלימה עם הקוסמוס, בהארה מלאה ושמחה. היינו בתקשורת עם האני העליון וזכרנו מי אנחנו באמת. אבל במהלך הירידה של האור שלנו ניתנה לנו בחירה. האם אנחנו מכירים רק בקוטב אחד חיובי או שאנחנו פותחים את הספקטרום המלא של התדרים האפשריים ומבצעים הרחבה לשני הקטבים יחד. אם בכתף אחת יש לנו מלאכים שומרים והדרכות שמקרינות רק אינפורמציה ותדרים של מימדים גבוהים,בכתף השניה יש לנו את הנחש שמקרין אינפורמציה רק דרך מימדים נמוכים. במעמד של אדם וחווה התחלנו להקשיב לקוד השלילי. לאורך הדרך במשך מאות של גלגולים אנחנו הקוד התחיל להשתלט יותר ויותר על התודעהעד שהתחלנו לשכוח. לאט לאט שכחנו לגמרי שאנחנו יקום בתוך טיפה ולא טיפה בתוך יקום. 

התחלנו להזדהות אם מחשבות שמגיעות מהקוטב השלילי.אנחנו יודעים על המושג טוב אבל מתקשים לגעת בו או להרגיש את האור.

הנחש הזה פועל לא רק בצורה אישית, דרך ספק, פחד, כעס, קנאה, חרדות, הישרדות וגאווה,הוא פועל בצורה קולקטיבית.אנחנו לא צריכים ללכת רחוק כדי לאשר לעצמנו שאנחנו לא נמצאים בגן עדן. אנשים נלחמים אחד בשני כל יום, כל היוםאנשים מחליטים להוציא לפועל התנהגויות דרך עקב פחד, השוואות, קונפליקטים. קולקטיבית יש לנו מלחמות בכל מקום, מגיפות בכל כמה שנים, קריסות כלכליות, שחיתות בכל הממשלות והמוסדות, חינוך שלא פועל, אלימות במשפחות, הגבלות ומגבלות פרט, מיסוי גבוהה, יומים והפחדה דרך ערוצי תקשורת, מערכת חינוך שלא מצליחה לחנך. כולם קמים בהישרדות, רבים עם אחרים במהלך היום ואז הולכים לישון עצבנים. וזה רק קולקטיביתאישית רבים מאיתנו מקבלים את הצעות הנחש ללא שום התנגדות, ולמרות שאנשים מתחילים להתעורר למצב, הניקוז ולשקרים, הרוב עדיין תקועים באותה הפסיכולוגיה, אותה ההתנהגות, אותן המחשבות והרגש. זה לא קל לשחרר את מה שנראה כנורמה. זה לא וודאי לשחרר אחיזה מאחר ששכחנו שמשהו אמור לתפוס אותנו. בגלל שאנחנו לא זוכרים אנחנו נתונים לחסדי סמכויות חיצוניות שלא מבצעים את העבודה שלהם עבורנו, אלא עבור אינטרסים של סמכויות אחרות שנמצאות מעליהם. כל אידיאולוגיה בטוחה בכך שגן העדן יגיע ברגע שכולם יקבלו את האמת שלהם, אז כל פרספקטיבה נלחמת ומתחרה בכל האחרות. יש כאן תקופות לחימה וכאוס ותקופות אחרות שמכינות אותנו למלחמה וכאוס. אבל גן העדן לא מגיע,אישית וקולקטיבית הטמענו קוד של שקרים, פחד וכעס. יצאנו מתוך הלימה של חוקים אוניברסליים ונהיינו כסרטן עבור עצמנו, תאים שמרדו בהרמוניה ויצרו מושבות כל כך גדולות, עד שהסרטן נהיה קבוע, ופרדוקסלית, כל הרמוניה שמגיעה מצטיירת כסרטן.

המעשים שאנשים עושים אחד נגד השני זה דבר אחד,אבל כל התנהגות מונעת דרך רגש ומחשבה הרבה לפני. לפני כל פעולה, אנחנו רוקמים אותה במחשבה. מחשבה זאת אנרגיה שמחפשת צורה בעולם התלת מימדי. במילים אחרות, כל הפעולות שלנו הם סימפטום של מחשבות וכל המחשבות הם תוצר של אמונה שקיבלנו על עצמנו. מחשבה ורגש שלילי לא יוכלו להפיק פעולות חיוביות. אנחנו חיים ברובד הפיסי, אבל החוויה שלנו בפועל היא רגשית ומנטלית לחלוטין. אנחנו חושבים ומגלגלים תסריטים בראש במשך כל היום, לא משנה מה אנחנו עושים, יש מרכיב מנטלי קבוע שמתלווה אלינו. האם חשבתם פעם למה מחשבות שליליות נכנסות לתוך תודעה ללא שום מאמץ, 

בזמן שמחשבות חיוביות ויצירה חיובית זה תוצר שאנחנו צריכים להחזיק בתשומת הלב שלנו?המלחמה היא על תשומת הלב שלנו. הטלוויזיה, הפוליטיקה, המלחמות, המגיפות, הבידור, הרשתות החברתיות, כולם נלחמים על תשומת הלב שלנו. פנימית, מחשבות שליליות, מריבות מנטליות, פנטזיות ורגש שלילי גם הם נלחמים על תשומת הלב שלנו. החיים שלנו נרקמים סביבנו דרך הצורה שבה אנחנו מאמינים וחושבים. האיברים הפנימיים שלנו מאורגנים באותו הסדר, אבל מנטלית כל אחד חווה ומזמן לעצמו מציאות אחרת לגמרי. תנו לי לשתף איתכם כמה תובנות ראשוניות לאיך מנצחים את הנחש

1. כדי לנצח את הנחש אנחנו לא אנחנו לא נלחמים בו בכח. יש קבוצות רוחניות ודתיות שפותחות חזית של לחימה כדי שהצדק שלהם ינצח. אלימות גוררת עוד אלימות וכל קבוצה שמשתמשת באלימות כדי לפתור בעיות, יורה לעצמה ברגל ומגיעה לאותו המעמד כמו הנחש עצמו. אם הנחש ייעץ לנו להשפיל, לשפוט, לפגוע באחרים בתחפושת של צדק או אמת, אנחנו נהיינו הרוע בעצמנו. אין הכוונה בלהיות נאיביים או תמימים. המציאות מייצרת טריגרים ולחץ גדול על מנת שנגיב רגשית ונפעל מתוך דחפים הישרדותיים. אם קבלנו סטירה מהמציאות בלחי אנחנו צריכים להציג את הלחי השניה. הרבה אנשים תופסים את האקט הזה בתור כניעה ומתן זכות לפוצץ לנו את הצד השני של הפנים. זאת לא הכוונה. המטאפורה האמיתית של להפנות את הלחי השניה, אומרת לשים את תשומת הלב שלנו במקום אחר. אנחנו לא נלחמים בנחש דרך הרג של נחש, אם פגענו או שפטנו אחרים אנחנו הפסדנו. הכוונה היא להקרין את תשומת הלב שלנו למקום של טוב, כנות, אמת ויצירה.

2. אנחנו צריכים עזרה. אנחנו צריכים את הכח של האני העליון שלנו שיעיר אותנו מתוך התרדמת ויאיר לנו את הדרך. שימו לב שהתנ"ך נותן לכך רמזים סימבוליים כבר בפסוקים הראשונים. בהתחלה הפסיכולוגיה שלנו נמצאת בכאוס, חושך על פני תהום. אנחנו לא יודעים ולא זוכרים מי אנחנו, ולכן החיים שלנו נמצאים באנדרלמוסיה מוחלטת. רק כשאלוהים, האני העליון, במילים אחרות רק כשהרוח שלנו נכנסת לתמונה, מתחיל להיות אור שיכול ליצור ולקבל ביטוי, לפי הפקודה שלו, אך לא לפני. בלי חיבור עם האני העליון אנחנו נפרדים לגמרי מהמהות. במעמד סיפור אדם וחווה אלוהים עוזב אותם, כלומר, האני העליון משחרר אחיזה כדי שאנחנו נוכל לעבור את החניכה של הטוב והרע בעץ הדעת, לקבל על עצמנו שני קטבים ולראות מה מקבל יותר ביטוי. וזה נראה שהנחש עומד לנצח, אבל האני העליון יודע שהחיבור הזה יחזור לעצמנו כשאנחנו נתעורר לעובדה שאנחנו לא יכולים לחזור הביתה דרך השכל, אנחנו לא יכולים לנצח את הנחש ללא עזרה. העזרה מגיעה כשאנחנו מוכנים לראות מעבר לקוד השלילי, מעבר לזהות והאידיאולוגיה, מעבר לייעוץ של הנחש. כשהנקיון מתבצע בצורה אינטלקטואלית או לוגית בלבד, זה לא שחרור, אלא חזרה על אותם דפוסים מנטליים. פרדוקסלית אנחנו צריכים להיות מוכנים למות פסיכולוגית כדי לקבל את החיים שלנו בחזרה,, מאחר שכל הסבל נוצר בעולם המחשבות.

3. התרה - אחד המשפטים היפים שקבלתים כהכוונה בחיים האלה, זו שאחת העבודות החשובות ביותר היא לא תוספת עקבית של עוד אינפורמציה או קבלה של עוד קונספטים, אלא דווקא ההתרה שלהם - Unlearning. אנחנו רוצים להוריד מעצמנו את שכבות המידע שקבלנו כאמת או דפוסים של חשיבה והתנהגות. כדי להוריד את השכבות הנוספות שמפרידות אותנו מהריבונות שלנו, אנחנו צריכים ללכת לשורש האמונות ולמה אפשרנו להן להיטמע במערכת שלנו. זה הגיע דרך מסורת משפחתית, אמונה בדת, לקיחת צד בקונפליקטים, ספק שנוצר עקב חוויות של אכזבה וכישלונות. כל אלה הונצחו בתוכנה הפנימית שלנו כאמת, ולכן ממשיכים להופיע דרך מחשבות שמייצרות רקמה של מטאפורות סביבנו. 4. לדעת שאנחנו בדרך הנכונה - שום דבר לא קורה בצורה רנדומלית. הרוח שלנו תמיד מכווינה אותנו דרך אירועים. אם אנחנו לא מקשיבים, הדרך של הרוח לקבל את תשומת הלב שלנו יכולה להיות רדיקלית. כל הסימני נמצאים שם אם אנחנו מספיק מודעים כדי לקלוט אותם. אנחנו לא מנקים את עצמנו דרך ספק וכעס. אנחונ לא יכולים לזמן מציאות טובה יותר אם אנחנו אומרים לעצמנו שהיעד יביא לנו שמחה ורוגע. ככה אנחנו רק מביאים את התודעה שלנו להמתנה פאסיבית שמשהו במציאות ישתנה לטובתנו. האגו ינסה לספר לנו שאנחנו לא מוכנים, שאין לנו מה להציע לעולם, שעכשיו זה לא הזמן הנכון לעשות שינוי. 5. טיפ חשוב - אנחנו יכולים לשבת בשקט אבל הדיבור שלנו פעיל ומגיב לכל תסריט מנטלי שאנחנו מקלים על עצמנו. במצב כזה במקום לריב עם אנשים בעולם התלת מימדי אנחנו רבים איתם בראש. ההמלצה שלי, כשאתם מקבלים סיטואציה שלילית במחשבות, אל תשתתפו מילולית בסצינה. תשתקו גם מנטלית. זה יפזר את המחשבה. 

הנחש הפנימי שלנו לא נראה לעין. הוא מוסתר, משקר, מבלבל אותנו, מתעתע בנו לכל אורך הדרך. בשלב הראשון אנחנו רדומים לנחש ומקבלים אותו כתכונות אופי ואישיות. בשלב השני אנחנו ערים לנחש אך ממשיכים לחשוב ולהתנהג באותו האופן כמו שהיינו רדומים. בשלב השלישי אנחנו מתחילים לעשות פעולות של ריפוי עצמי כדי לתחזק את תשומת הלב שלנו ביצירה וטוהר מנטלי. בשלב הרביעי אנחנו הצלחנו לרפא סימפטומים מסוימים והאגו מתחיל להיות גאה בעצמו. בשלב הזה נתקעים הרבה מאלה שקורים לעצמם מורים ומנטורים. בשלב החמישי הקונפליקטים חוזרים אלינו, המחשבות של הקוטב השלילי מתחילות לצוף לסבב נוסף ואנחנו מרגישים לבד, ממש כאילו כל העבודה שעשינו לא הייתה שווה את זה. גוף הצל שלנו נלחם קשה יותר כדי לשמור עלינו בשבי, כלואים בתוך האגו.

בשלב השישי אנחנו משכילים ללכת ולרפא לא את הסימפטומים של המחשבה והרגש, אלא השורש שמבסס את עצמו כאמונות מגבילות של ספק פנימי, חוסר הערכה ופחד. הסייקל של שלב 5 ושלב 6 יחזור על עצמנו כמה פעמים עד שאנחנו מלמדים את עצמנו ולומדים את הטריגרים של המציאות הזאת בצורה פנומנלית. אנחנו מבקשים עזרה כדי לנקות את התפיסה הישנה ולהכניס אור לתוך המערכת. בשלב השביעי אנחנו תופסים את המציאות בצורה חדשה, חושבים, מרגישים ופועלים אחרת. כהשלכה, אנחנו מזמנים לחיים שלנו רקמה חדשה לגמרי של הזדמנויות וצמיחה. להיות בשלב 2, ערים לכך שהנחש והתודעה של המטריקס משקרים לנו - זה לא מספיק. אנחנו רואים סרטונים ביוטיוב ומקשיבים להוגי דעות שונים, אך זה כשלעצמו לא מספק ריפוי אלא רק עוד גירויים שגורמים לטריגרים רגשיים ומנטליים. אנחנו צריכים לבצע פעולות של טיהור וניקיון שורשי של כל אותם האספקטים הפנימיים שאותם אנחנו לא רוצים לדעת או עליהם אנחנו לא מוכנים להסתכל ביום יום, לא כדי לשפוט את עצמנו, אלא כדי שנוכל לשחרר את מערכת ההפעלה הישנה. הנחש הפנימי ינסה להילחם בכל אחד מהשלבים. הוא יהיה שם נוכח עד שהנוכחות האמיתית שלנו תתפוס את המקום בצורה מוחלטת. 

הרפואה הפנימית לא קורית דרך צפייה בנטפליקס או בחדשות, משחקים בטלפון, גלילה ברשתות, כדורי מרשם או כל תכשיר חיצוני שמשנה את התודעה. כל דבר שאנחנו לוקחים מבחוץ פנימה זו אנרגיה חיצונית שלא מועילה לנו באמת, בין אם זה פסיכדליה, טבק, סוכרים פשוטים, מזון מעובד, או רעיונות של סמכויות חיצוניות. רפואה פנימית לא מגיעה דרך הימנעות, עיכובים או עצלנות. אנשים מוכנים לעשות הכל כדי לא להסתכל פנימה באמת. אגו אוהב לדחות משימות כאלה לפעם אחרת "אני אחשוב על זה", "כשהמצב ירגע". כשאנחנו מקבלים את ההצעה הזאת התודעה שלנו תקועה באותה המחשבה שמובילה אותנו בדיוק לאותם המקומות, עם המתנה פאסיבית שיהיה משיח חיצוני שיבוא ויגאל את כולנו משלי שנצטרך להזיז אצבע. אם אנחנו צריכים עזרים חיצוניים כדי להרגיש טוב עם עצמנו, סימן שמשהו בתוכנו עובד בצורה לקויה. אנחנו לא יכולים לראות מה זה אם אנחנו לא לוקחים צעד אחורה ויוצאים מתוך המשבצת הזאת.

למעשה, כשאנחנו לוקחים על עצמנו את המשימה לבצע ריפוי או שינוי האגו בחסות הנחש הפנימי יעשה הכל כדי להניע אותנו מלפעול בזמן הווה. ואפילו שיש הזדמנויות כאלה במרחב, לרוב הנחש מנצח בוויכוח ואנשים נשארים באותו המקום, כועסים, מלאי אשמה פנימית, משווים את המצב שלהם לאחרים.

כדי לבצע עבודה פנימית, בעבר הייתי עובד בתהליכים ארוכים שבהם הייתי מלמד קונספטים ופרקטיקות.

ואפילו שריכזתי חומרים וכלים בצורה קוהרנטית, זה עדיין היה איטי מדי עבורי.

לאחרונה בניתי מחדש חמישה תהליכים מהירים ואפקטיביים שנותנים מענה לבעיות כאן ועכשיו

1. סמינר פרונטלי של כלים לריפוי פנימי -ביום אחד אני מלמד את כל הכלים האפקטיביים ביותר שלימדתי בעשור האחרון. איזון מערכת העצבים דרך פראניאמה, שחרור משקעים רגשיים דרך נשימה מעגלית ורעד, הרחבת תודעה וגירוי האצטרובל דרך Kriya Yoga, כניסה למצבי טראנס אלפא דרך שיטות סילבה ובוטייקו, כניסה למצבי תטא דרך מדיטציה מודרכת.

2. ליווי צום של 72 שעות בזום - צום שכולל שתיית מים, עם איזון נכון של מלחים במערכת, עבור שריפת שומן, ניקוי תאים, ניקוי רעלים, זיהומים ודלקות. אנחנו נותנים למערכת העיכול והאינסולין לנוח כדי שמערכת החיסון שלנו תוכל לפעול ולעשות את העבודה שלה בצורה אופטימלית. האפקטים החיוביים קורים ככל שאנחנו מתקדמים בתהליך. תהליך של צום מאוכל נותן מקום של ביטוי והצפה של רגשות ומחשבות. אנחנו מרעיבים את האגו שלנו.

3. סמינר פרונטלי שפע וזימונים - בסמינר הזה אנחנו לומדים איך לעשות עבודה מעמיקה של שינוי תפיסה ואמונות שקשורות להצלחה וכסף. איך לפעול מכוונה נכונה, להוריד את ההתנגדויות שלנו, לפעול דרך רגיעה ולא דרך הישרדות. אמונות מגבילות וקונפליקטים מול כסף מעוותים את יכולת זימון השפע שלנו. אנחנו מזמנים את מה שאנחנו מאמינים לו וחושבים עליו. אפירמציות לא מספיקות במצבים כאלה. אנחנו מדמיינים שפע אך עדיין מעבירים את תשומת הלב לחוסר. שפע זו אנרגיה שיכולה לעבור דרכנו רק אם אנחנו פותחים את הצינור שלנו ללא ספק או פחד.

4. תהליך ליווי הפסקת עישון טבק וקנאביס - למה אנשים נכנסים לקריז ברגע שהם מפסיקים לעשן? כי יש משהו שיושב שם מתחת ומתחיל לצוף החוצה בכל פעם שרמות הדופמין שלנו יורדות. הרבה אנשים שמים את תשומת הלב שלהם על ההפסקה עצמה ולא על העבודה הפנימית שהם צריכים לעשות כדי לרפא את כל מה שצף. זו הסיבה שהרבה אנשים לא מרגישים שינוי אחרי ההפסקה ולכן בוחרים לחזור לעשן.

בתהליך הליווי הזה אנחנו לוקחים הפסקה של 3 שבועות שבמהלכן אנחנו מיישמים עבודה רגשית ומנטלית כל יום.

5. סמינר דיבור בפני קהל - הגרון זה הכלי החזק ביותר שקיים במערכת שלנו כדי להשפיע ולייצר את המציאות בצורה פעילה. דיבור זה גשר בין העולם הפנימי למציאות החיצונית. האנשים שיכולים להזיז הרים הם אלה שמודעים לכוח ההשפעה של הביטוי שלהם, ויש דרכים אפקטיביות שאיתן אנחנו יכולים לנסח את עצמנו פנימה והחוצה. 

לפעילות, סמינרים וקורסים