אני אספר לכם משהו אישי עלי - אני אוהב וויד וטבק.
אני עישנתי וויד במשך 15 שנים בצורה כמעט רצופה. אני עישנתי אותו כל הזמן ובכל הזדמנות. אף פעם לא התביישתי וזה לא מנע ממני להיות פעיל ופרודוקטיבי. להיפך, במשך הזמן הזה אני יצרתי כל יום וכמעט כל היום. הקמתי את הפעילות שלי, כתבתי ספר, הוצאתי אלבום מוסיקה, כנסים, מאות של סדנאות ועשרות קורסים. עברו אצלי אלפי אנשים פרונטלית ודיגיטלית, אבל הייתי מעשן בכל מקום. הייתי מעשן אצל ההורים שלי בארוחות שבת, בכנסים, סדנאות פרונטליות שאני מעביר, בזומים שאני מקיים בלייב, אף פעם לא הרגשתי לא נעים מכך שאני מעביר מידע בזום ומעשן וויד עם טבק..

אבל לפני כמה חודשים אחרי תקופה ארוכה, אני הפסקתי את הוויד לגמרי. 
אני הבנתי את ההבדל רק כשאפשרתי לעצמי לעשות הפסקה, כי בתוך תוכי כשאני רואה את מה שאני רוצה להיות מנטלית, אין שם וויד ואין שם טבק.

השלב הראשון הוא להוריד את הוויד כדי לעשות את זה השתמשתי בפרוטוקול מאוד ספציפי שמתאים לכולם אבל בעיקר לאנשים שעושים, מייצרים ופעילים כמוני בעסק שלהם, אבל גם אוהבים כמוני קנאביס ו/או טבק.
כבר רציתי להפסיק לפני הרבה פעמים, אבל שום דבר לא נתן לי את המוטיבציה לעשות את זה כמו הפרוטוקול. הוא מאוד פשוט אבל מאוד עוצמתי.

זה הפרוטוקול:
1. עשיתי הפסקה של שלושה שבועות. לראשונה אחרי הרבה זמן אפשרתי לעצמי לבחון איך אני מתפקד ללא התערבות מנטלית ורגשית מבחוץ. במשך הזמן הזה אני חוויתי את עצמי ללא וויד, בחנתי מחדש את הפסיכולוגיה, התגובות הרגשיות שלי, הדחפים, המקצבים שבהם אני חושב, מייצר ועובד. איך אני בתור אבא, איך אני בתור בן זוג. ראיתי מחשבות ותפיסה חדשה בשדה המנטלי.
לפני ההפסקה עישון היה נורמה. רק כשהפסקתי אני מצאתי שעישון שמעורבב בתוך שדה מנטלי שלנו, מייצר מחשבות מאוד ספציפיות שמבוססות על אמונות שלקחנו על עצמנו להטמיע ולקבע.
"איך יהיה השדה המנטלי כשאני אפסיק לעשן?" חשבתי לעצמי.
בחוויה הישירה שלי הוא בהחלט היה אחר. המחשבות שהקרינו את עצמן כללו יותר אופציות של תגובות ויצירה ויותר אנרגיה ליישם את האופציות, .
הדופמין במוח שלי שהיה רגיל לגירוי חיצוני - התאזן. לא נתתי לעצמי תגמול מלאכותי של הנאה, וכשהגוף הבין שזה לא הולך להגיע, תחושת הסיפוק חזרה בהדרגה לפעול תחת תשתית של ריגושים אורגניים יותר.

כשהתחלתי לעשן ברצף בגיל 26, בהתחלה הוויד היה כמו חבר, אחר כך, והרבה בזכות הקלות, זה נהיה שותף מלא לחיים שנכנס לכל תחום.

וזה גורר אלריו את זה שאתם לא יכולים לעבוד בלי, אתם לא רוצים לראות חברים בלי וויד, לצאת בלי וויד, אתם מוצאים את עצמכם מאבדים את היכולת ליהנות בלי זה,  וכשזה לא שם הטעם לחיים נגמר. 

מעבר לזה בחוויה שלי לא היו כמעט חלומות, וזה חבל כי חלומות מספרים עלינו הרבה,
בזמן העישון הדיבור פחות קוהרנטי, אנחנו עמומים רגשית, יש פגיעה בזיכרון לטווח קצר, אנחנו מתקשים להתאמן באופן עקבי ולהזיז את הגוף. 

יש לזה את היכולת להשאיר אנשים באותו הסטטוס והתנאים בחיים, בזמן שהם כל הזמן נמצאים על דופמין מלאכותי.

 

ואז אם אנשים מנסים להפסיק הם מתחילים להשתמש בלוגיקה, לתרץ לעצמם את הסיבות להישאר עם הצמח, משכנעים את עצמם שהם יוכלו למתן את הכמויות ולהיות שקולים יותר, ואין שום סיבה לעשות מזה כזה ביג דיל, הרי יש מדינות שזה כבר חוקי ובישראל אף אחד לא קיבר אפילו קנס מנהלי בשנים האחרונות. זה כבר נהיה בסדר כמו סיגריות. כל הרגשות האלה עולים בשלב הראשון של הפרוטוקול.

ובצדק, אבל הצורך בדופמין והרגעה מלאכותית עדיין מציב בפנינו שאלות
1. "אם אני בסדר ושמח כמו שאני חושב, למה בכל זאת אני מרגיש את הצורך? מהו הכאב שעליו אני לא רוצה להסתכל ואותו אני רוצה להקהות או להסתיר?"
2. "איזו מציאות יש לי אם אני לא מעשן, והאם יש דברים נוספים שאני מסוגל לעשות ללא הדופמין הקבוע?

ואתם יודעים מה? אתם לא צריכים לחפש כל כך חזק. אתם אפילו צריכים מפה, כי זה צף מיד עם תחילת ההפסקה, או יותר נכון הטריגרים הפנימיים צפים ומהם אתם מסיקים מה עדיין מפריע לכם. וזה זמן מצויין לעשות עבודה פנימית של ריפוי. את כל זה השלב הראשון בפרוטוקול מגלה.
הקונפליקטים צפים אך איתם אנחנו מקבלים סט של יכולות שישבו רדומות בתוכנו.
והמאמץ מביא איתו תגמול:
- אני מצאתי שאם אני יכולתי להיות פרודוקטיבי בזמן עישון, אני הרבה יותר פרודוקטיבי בלי עישון ועם יותר אנרגיה.
- ללא הקנאביס האמונות שלי נהיות נזילות יותר לכיוון החיובי, התגובות והדחף הרגשי מתרככים
- קיבלתי תגמול כימי בצורה אורגנית על פעולות, רגש חיובי והכרת תודה
- אפשרתי לעצמי להתמודד רגשית ומנטלית עם קונפליקטים שישבו עלי שנים שהגיעו לידי השלמה, עכשיו כשהמערכת הרגשית לא עמומה.
כל זה קורה בשלב הראשון,
אבל אז אתם אומרים לעצמכם, "וואו זה מדהים! מסתבר שאני בן אדם שונה לגמרי ממה שחשבתי. אבל אם המצב כזה טוב, יש מצב שעכשיו אני אוכל בכל זאת כן לשלב פה קצת קנאביס, לא?"

שלב 2 בפרוטוקול - חזרה לעישון
זו לא חובה אבל -
עכשיו כשהייתם 3 שבועות ללא וויד ו/או טבק, אם אתם חזורים לעשן
אתם רואים כמה השילוב הזה דופק מחדש (אבל פרדוקסלית באופן הישן) את כל מה שיצרתם.
תחזרו לעשן ותראו את העולם המנטלי הקודם שלכם מתחיל לחזור לדפוסי החשיבה החרדתיים שלו,
אתם תחזרו לשמוע שקרים בתוך הראש,
שקרים פנימיים שלא ידעתם או לא זיהיתם אותם כשקר.
ואולי תבינו כמוני בפעם הראשונה בחיים שהוויד אף פעם לא הוריד את האגו שלנו, אלא רק הרגיע אותו. במקום לשחרר מעצמנו פלחים של אגו, בזמן העישון לאגו יש וויד להרגיע את עצמו מלחשוב על כל הבולשיט של עצמו.
זה היה שלב מאוד חשוב בפרוטוקול שלי,
כי רק אז הבנתע את השקר והנחמה המלאכותית של הקנאביס. אני חזרתי לשמוע את כל אותם הקולות הישנים שאמרו לי שהכל בסדר עם מה שיש. 

מה שאני לא ידעתי שהכל יכול להיות הרבה יותר בסדר, אם אנחנו יודעים להפעיל את הטכנולוגיה שלנו מתוך עצמנו ולא מתוך עזרים חיצוניים, שיכולים אמנם להיות טבעיים ואורגניים או חוקיים, ועדיין הם בולמים בדרך שלהם את הפוטנציאל שחבוי בנו, ללא ההצדקות וההרגעה המלאכותית.

אם בשלב הראשון של הפרוטוקול אנחנו מזהים את הקונפליקטים ומשלימים איתם, בשלב השני אנחנו רואים איך תודעה אחרת לגמרי מנסה לשכנע אותנו אחרת. עכשיו כשנתנו לעצמנו מספיק זמן להיות בלי, אנחנו חווים מה עושה לנו העם. זה הקש האחרון ששובר את כל ההצדקות. 

 

כאן אנחנו מקבלים את המוטיבציה החזקה ביותר לשינוי. גועל פנימי

שלב 3 - עכשיו כשחווינו את עצמנו ללא עישון ואחרי זה את ההשפעות שעישון מביא איתו, יש לנו בחירה - להמשיך לעשן או להפסיק.
עבורי זה היה לא לעשן יותר.
אמנם אם מישהו מגיע אלינו ופעם בחודש יש אווירה מתאימה, אני לא אומר לא.
אבל זה לא בבית יותר ולא בעבודה שלי, בין אם זה דיגיטלית או פרונטלית.

אז צומות מזון עם מים ומלחים אני כבר עושה שנה וזה פלא,
את הוויד אני הפסקתי והתחלתי להנות יותר מהחיים והיצירה שלי,
הוצאתי לאור סמינרים ותהליכים חדשים

מאחורי כל סלע מסתתר משהו שאנחנו לאו דווקא רוצים לראות, וויד וטבק זו עוד סלע.
לראות ולחקור זה מה שאני אוהב לעשות בחיים האלה, גם כשזה מוביל לאינפורמציה שמשנה את התפיסה.
זה האקסטרים שלי בחיים, ליישם פרקטיקות על עצמי ולהתיר מעלי דברים שלמדתי או ראיתי בהם כקבוע ולראות מה קורה, לא אינטלקטואלית, אלא להוריד את זה לחוויה ישירה.

אם אתם מעשנים וויד ו/או טבק
ואתם חושבים כבר הרבה זמן על להפסיק וחיכיתם להזדמנות הנכונה,
אני מבטיח לכם שהיא לא תגיע כי עבור האגו שלנו זה אף פעם לא נכון. תמיד יהיה טיול או חתונה, הופעה שאתם מחכים לה, תמיד יהיו קונפליקטים וקשיים שיספרו לכם שעכשיו זה לא הזמן הנכון. עוד מעט שאף פעם לא מגיע. 

אבל אם אתם בכל זאת רוצה לעשות הפסקה של וויד או טבק או את שניהם ביחד,
פתחתי תהליך תהליך קבוצתי של ליווי 3 שבועות צום כזה. תראו מה 3 שבועות יעשו בחיים שלכם. עבורי באופן אישי הוויד כבר לא חלק מחיי היומיום, לכן אני לא צריך שבועות של חזרה כי אני כבר לא צורך אותו באופן כללי. אבל מבחינת טבק אני צם ביחד איתכם.