טראומה היא לא האירוע שקרה לנו, אלא ההשלכות הרגשיות, המנטליות והגופניות שאיתן נשארנו. טראומה קורית תחת נסיבות של אירוע פסיכולוגי שהאורגניזם לא יכול לשאת ולהכיל. זה יכול לקרות בבת אחת מאירוע בודד או חשיפה לסדרה של אירועים מתמשכים. בהעדר טיפול, לטראומה יש השפעות ארוכות טווח פסיכולוגית ופיסיולוגית. הריפוי הקונבנציונלי בתרבות שלנו מציע טיפולים על בסיס שיחות או כדורים. זו גישה שפועלת מלמעלה למטה, כלומר מהמערכת הקוגניטיבת, שאמורה בתקווה להשפיע על הגוף. גישה כזו אינה אפקטיבית, מאחר שטראומה היא לא משתנה שאפשר להבין או לדבר החוצה. לכן אנחנו צריכים לנקוט בגישה ההפוכה, מלמטה למעלה. אנחנו צריכים לשחרר את האנרגיה התקועה מתוך הגוף על מנת לחזור לתפקוד רגשי ומנטלי תקין. האנושות של היום שכחה איך להשתמש בגוף שלה על מנת לשחרר טראומות. חיות ששרדו חוויית טריפה או התעללות, יודעות להשתמש במכניזם הזה בצורה יעילה בעזרת ביצוע פעולות סומטיות שעוזרות להן לשחרר אנרגיה תקועה ברקמות.

טראומה לא משפיעה רק על החיים שלנו, אלא גם על החיים של אלה שסובבים אותנו. טראומה משנה אותנו לחלוטין בתפיסה שלנו לגבי החיים, ברמה הרגשית, איך אנחנו מגיבים לאירועים, מחשבות, היכולת לייצר ולבטא. טראומה שונה באפקט מאירוע של לחץ. לחץ שומר את האורגניזם בתחושה של דריכות, בזמן שטראומות שוברות את הרצף הרגשי ומשפיעות בצורה חדשה על המערכת הלימבית. אירועים יכולים להוביל לטראומות בספקטרום רחב של עוצמות, מאירוע קריטי בודד, לאפקטים של PTSD ועד לטראומות מורכבות שמתרחשות על ציר זמן ארוך. זה נראה שהאנושות שכחה לחלוטין כיצד ניתן לרפא את עצמנו רגשית ומנטלית דרך שימוש מודע בטכנולוגיה הגופנית. בורות לגבי רפואה רגשית עצמאית הובילה את האנושות לסטטיסטיקה עגומה של אנשים שנושאים טראומות ללא יכולת לרפא את הכאב. טראומה ללא מרפא יכולה להשפיע על דורות, מאחר שאיכות ההורמונים שאותם אנחנו מפרישים תחת טראומה ממשיכה הלאה גם בצורה של השפעה ביולוגית על כרומוזומים. טראומה זו ההפרעה שלא מאפשרת לנו להיות כאן ועכשיו. כולם חווים טראומה בנקודה כזו או אחרת בחיים, ובזמן שרוב בני האדם מתכחשים או לא מודעים לטראומות שלהם, דפוסי ההימנעות ההישרדותית, התגובות הדרמטיות, ההתנהגות הנויירוטית והחשיבה מעידים על מציאות אחרת.

​

ישנם כמה סוגים של נשימה מעגלית ואני ממליץ להכיר את כולם, החל מנשימה מחוברת, נשימת Rebirthing, נשימה הולוטרופית, נשימת צ'אקרות ועוד. כל טכניקה שונה בעצימות ובמהירות של ההוצאה לפועל, ובכך מביאה אותנו למצבים אלטרנטיביים שונים של טראנס. כשהתחלתי בתחילת דרכי לקבל אנשים למפגשים של נשימה מעגלית, הופתעתי לגלות אפקטים מעניינים שלא היו נגישים בפניי בשום פרקטיקה אחרת שלמדתי בחיי. כשאנחנו מפעילים את המערכת הסימפטטית דרך מיומנויות סומטיות, הפעולה מגרה את המערכת הסימפטטית ומעלה את האנרגיה בגוף למעמד שהיה דומה לאחד האירועים החריגים בחיים, וזה מדליק זיכרונות עבר שהדחקנו, כך למשל חוויתי לקוחות שנזכרנו באירועי אלימות מגיל שנתיים, מקרי אונס, השפלה מצד הורים, חברים או קרובי משפחה, ואפילו אנשים שנזכרו ברגעי הלידה שלהם. אפקט נוסף שיש לנשימה מעגלית הוא להקפיץ אירועים טראומטיים מסייקלים קודמים של החיים הנוכחים או מחיים קודמים באופן כללי. הגשר לשחרור של טראומות נמצא במעבר על אותו האירוע והשלמה פסיכולוגית עם כך שהאירוע קרה ונגמר. ללא השלמה פסיכולוגית, הטראומות שלנו ממשיכות לשלוט על התודעה והצילינדרים בגוף שלנו, דרך אינטלקט, רגש, מיניות, מוטוריקה ואינסטינקטים לא מאוזנים. אנחנו יודעים עכשיו שכדי להפעיל את המערכת הפרה סימפטטית בגוף אנחנו צריכים לנשום בצורה ששמה דגש על הנשיפה. כדי ליצור איזון השאיפה והנשיפה צריכים להיות באותו היחס מבחינת זמני ההוצאה והכנסת האוויר. בנשימה בגלל שאנחנו מעוניינים בשחרור של טראומות, אנחנו צריכים להפעיל את המערכת הסימפטטית. כדי לעשות את זה אנחנו צריכים לתת דגש על שאיפה. נשימה מעגלית מכניסה אותנו לטראנס סימפטטי של בטא, ואז לפא ותטא ברגעי הרגיעה. בגלל שזו נשימה מעגלית, הפרקטיקה דורשת מכם לבצע נשימות בדגש על שאיפה במשך כ 40 דקות עד שעתיים, תלוי בטכניקה שבוחרים ליישם. בסשנים הראשונים המערכת שלכם תנסה להתנגד דרך פיהוקים, עצירות והרדמויות. אלה האגואים והדפקטים הפסיכולוגיים שלכם שמנסים למנוע מכם לעשות עבודה שיכולה לסכן את מעמד דיירות הקבע שלהם בתוך הצילינדרים שלנו.