ספר החיים והמוות - חלק 14
למה באנו לתוך הפלנטה הזאת? מה השורש לכל השיעורים הקשים, האתגרים והמבחנים שהנשמה שלנו עוברת? למה האור נשכח ואלוהים לא מדבר דרכנו בכל רגע נתון במהלך היום? המשמעות והסיבה של ההוויה לכל פוטנציאל שנרקם היא להיות עצמה בכל הרבדים. אנחנו לא יותר מרעיון רגעי של האינסוף, מדיטציה שבה הכח העליון ביותר מתרכז באפשרות מנטלית זמנית. כדי ליישם את הרעיון, המהות האלוהית יורדת מימד אחד מימד, מפצלת ודוחסת את עצמה לרבדים גשמיים יותר, עד למימד הפיסי שאותו אנחנו מכירים ומעבר, עד לרבדים הדחוסים והקשים ביותר בעולם המינרלים. העולם התלת מימדי שאותו אנחנו יכולים לתפוס בעזרת החושים הפיסיים, הוא רק רובד אחד מני מימדים רבים שאליהם אנחנו נחשפים דרך העבודה האזוטרית. כולנו יחידות אנרגיה שמקושרות לאותה המהות, וכמו הבינה האינסופית שיצרה את כל הקוסמוס, אנחנו מייצרים את החיים והתנאים שלנו בצורה מנטלית, ורק והתוצאה של כך זה נמצאת מול העיניים שלנו בעולם הפיסי. אם אתם לא מצליחים לייצר את התנאים שאתם רוצים בחיים, זה סימן שהצילינדרים של המערכת שלנו, האינטלקטואלי, רגשי, מיני ומוטורי אינסטינקטיבי - מזוהמים בדפקטים פסיכולוגיים שמקרינים ומביימים תחזיות שליליות. כל מחשבה שלנו מייצרת חומר מנטלי, מציאות נוספת של ויברציה שאותה אנחנו מייצרים שרובד עליון יותר, שדרכה אנחנו יכולים לייצר, לרפא או לקלל חפצים ואנשים. אתם ישות רב מימדית ולכן אתם משלמים קארמה על כל רובד של בריאה ויצירה.
כשמוסיקאי מלחין יצירה, תחילה היא מופיעה במימד המנטלי. לאחר מכן הוא מוסיף אלמנטים של רגש ואנרגיה. כשיש מספיק חומר מנטלי להתקדם בתהליך, המוסיקאי לוקח נייר ועפרון ומתחיל לכתוב את התווים, האקורדים והתפקידים של כל כלי נגינה. לאחר מכן הוא מביא את הנגנים שצריכים ללמוד את התפקיד שלהם במהלך השיר. לאחר שהנגנים מכירים את השיר, הם צריכים להקליט אותו באולפני הפקה, ורק לאחר מכן יש לנו מוצר מוכן. מי שלוקח את עצמו ברצינות בתור יוצר, לא מפסיק את תהליך ההפקה של השיר באמצע, בדיוק כמו שאדריכל מוצלח לא מפסיק את הבניין שהוא בונה עד להשלמתו, בדיוק כמו שצייר מציע את עבודתו למכירה, רק כשתהליך היצירה הושלם. המטרה היא להיות, וכדי להצליח להיות בכל הרבדים, יש צורך בבריאה, יצירה ועשירה. איך אנחנו מחברים את הארכיטיפים המנטליים הלא מגולמים לכדי בריאה יצירה ועשיה? איך אנחנו מתרגמים רעיון או הקרנה מנטלית לכדי מציאות מבלי לעוות ולזהם את הכוונה המקורית עם הדפקטים הפסיכולוגיים שלנו? היצירה הקוסמית היא לא יצירה רנדומלית של תינוק שעדיין לומד מניסוי וטעיה. אין שום טעויות בבריאה. אין רנדומליות. יש חוקים אוניברסליים שמנהלים את כל מה שמתרחש בדיוק שאין כדוגמתו בשום מקום אחר. אם הייתה טעות כלשהי בבריאה, היינו מתפרקים בצורה רנדומלית בכל רגע נתון, ללא שום סדר בתפקוד של תאים, נויירונים, ללא כח כבידה עקבי, ללא אבולוציה, ללא המשכיות וללא עולם אסטרלי ומנטלי. אבל הכל עובד. גם כשפלנטות מתות או כוכבים מפסיקים את הפעילות שלהם, זה סייקל הגיוני ואנחנו רואים אותו בכל צורות החי של ממלכת הצמחים, החיות והאנשים. כל הפיסי הוא מוגבל ומשועבד לזמן. לכל פיסי יש התחלה וסוף. כדי להשתחרר מכבלי הזמן אנחנו צריכים לעבור את המימד הרביעי.
כמו מוסיקאי, אדריכל או אמן, כדי לגלם את היצירה האלוהים בצורה הטהורה ביותר אנחנו צריכים את הדרך על מנת להתחבר לאור העליון, למהות האמיתית שלנו, הרוח, האלוהים הפנימי. כשאנחנו מגיעים לרוח הפנימית, היא יכולה להכווין את הפעולות שלנו בצורה ישירה, בדרך שהיא רוצה לעשות וליצור. עד אז אנחנו מנחשים, משערים, מתקשים להקשיב לאינטואיציה, בגלל ריבוי של אגואים עם חשקים, רצונות והתנגדויות שמקורן בטראומות. המטריקס לא מספק את הגישה לחיבור עם הרוח, אלא רק את האמצעים להרחיק את המהות ולספק פתרונות שטחיים ומלאכותיים שכוללים חתירה לעונג והימנעות מכאב. לשמחתנו יש גישה שאותה אנחנו יכולים ליישם על מנת להתחבר בחזרה לאלוהים הפנימי ולקבל ממנו הכוונה ישירה. ברגעים האלה שבהם אנחנו נמצאים בהכוונה ישירה, אנחנו בסטייט של הארה וקבלה מלאה. אנחנו אחד עם הכל. אנחנו בסטייט של סאמאדהי תמידי. כדי להגיע לשם אנחנו צריכים להשתמש בטכנולוגיה של היוגה. יוגה משמע איחוד. איחוד בין הסובייקט ואובייקט, או במילים אחרות, הדרך להשמדת הסובייקט, הדפקטים הפסיכולוגיים, ומיזוגם עם האובייקט, האמת שקיימת בפועל. מי שמגיע ליוגה מגיע לאיחוד עם הנשמה והרוח.
כשאנחנו ביוגה עם היקום, אנחנו מבינים את הקארמה, הדהרמה, השיעורים וכל ההיסטוריה שלנו מכל החיים הקודמים. כשאנחנו ביוגה אנחנו פתוחים לאינפורמציה לא מוגבלת מכל הרבדים. בסעיף הבא אנחנו נחקור על 5 הסוגים העיקריים של היוגה ואיך להשתמש בהם פרקטים במהלך היום על מנת להגיע לחיבור עם הרוח.